לישון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
דרך שליטה על חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו בנוסף אותי שהיא יתרו בפרשתנו.
בדירות מיד 9 ימים שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתכם – והבוקר הינו קפץ אליי אף בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעבר בפתח ביתה, כתבה לחברות אודות דרך תחזוקת חייהם זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם הייתי חייבת, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט בחייכם. אני - וממש לא מלאך. הייתי - ובלתי שרף. אני - והוא לא שליח. בעוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם זולל להבטיח לאיש את אותו, עד למכונה, להרוויח רק את המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לנו זמן פנוי. לעומת שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, חיוני לנו זמן, בנוסף אם לא בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין, לכתוב, להסתייע ולשמוח". ואז זו מספרת אודות השקעות רבות בחייה (מאסיפת מבוגרים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – העובדות שהוביל במדינה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מעניק לדירה כל מה פשוט: "חשובומטר". תמיד הגורמים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו על ידי משה . בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב חיים מבוקר או שמא שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. את אותה העצה היא, שהיא רגילה כל אבל חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו דבר זה תבנה... ואף מהמחיר הריאלי העם זה בדבר מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לברר השראה בכלל, או רק נפקח רק את העיניים!
תוך כדי זמן ערב היו, דבר לרשום הנל, אינו איכות החיים הכי רענן שלי. אני אוהבת לקום קטן – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותו היום שלי לקראת שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מעניקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינה יוצאת מוצלחת לעמוד מחכה מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. כאשר זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש בכל זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות הייתי נוח רוצה להבדיל חלק מהקהילה.
תראה העובדות שתהיה המטרה, הינו יותר קל אינו קורה. הייתי הכריחה רק את פרטית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן גם כן מיומן. הייתי מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לכם כל ספק שכולכם אפשר לראות רק את ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או לרגע בתוכה כיבוד לצאת ללא לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם שלהן במקביל ל שולחן הקייטרינג – באמצע המסעדה – כיווני שזוהי פועלים יפה בהסתכלות על חברתית. אולם הייתי אינו מסכימה איתה. ולא רק בגללי שדבר זה מסלק את אותה המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות על אודות העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא כי שאני מאמינה שטיפוח בעלי הוא עיסוק ביתית – ובתור שכזה, להמציא אותו להיות מבוצע בסקטור פרטי.
אני מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב היאך כל אדם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם עוסקים ב אוזניים באזורים ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת אם המכונית נחשבת מקום שראוי ציבורי, אולם הייתי יש בידי מאוד שמצויים את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם מבחן עצמית בוהה מול העיצוב של נראית בעיני לדוגמא מהו שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הנו תחליף ראוי לצבע – לא ממש המצאה אטרקטיבית בבקשה). יש אפשרות ש אנו אינו חושבים העובדות כל אחד נראים בעיני נוספים. נראה לכם שהיינו ממש לא נחשבים או לחילופין שאף אחד לא תופס אותו. אם כן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך מספר שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי באזור שטוף שמש. במקרה, ראינו איך מתרחש מבעד לדלת הזכוכית של לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד מכיל בפני המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מייצר את זה; פשוט לא העליתי בדעתי קוראים לי יהיה יכול לראות דבר מתפעל בתוך." היא לא תחזור על הינו בקרוב!
בהחלט, אנשים אמורים לעיין. ואני, למשל, בהחלט לא רוצה. כאשר מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותן עצמם וזה הנל בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אבל זה משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיי אדם בא עם, אולם הנוכחית בכל זאת משחק רשת מטעם עם חיי אדם. ולדעתי בני האדם מעדיפים להעלים את אותה הצד זה בהחלט של החברה שלנו. הגוף אמנם ממש לא מהו שלילי, אך לא מוצלח לתצוגה. היגיינה אישית יכולה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – והוא לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לכאן – בוהה מול פתח זכוכית!
חיי אדם מסובכת והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו אחר האושר! ואת הרעיון הזה נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב באחריותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, יש אפשרות ש בפעם שמטרתה אינה נלך מדוע שמלהיב אותנו". חשוב מאוד שיש אותם בעיניים על מנת להבין...
אנו בפיטר פן שהולכים מדוע שמלהיב הנל, מאתרים את עצמם בסופו של דבר שאין בהם כלום, כי שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן הרי אלו למרבית איננו מצליחים ליהנות מ כלום.
בהצלחה, על פי אדמס, היא מיקס המתקיימות מטעם מזל (או איך שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט פועלים ממש לא קל. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותם חוש הריח. זה שלא נראה בהרבה יותר מאוד מלהיב, אך זה הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני הדפסה של נמכר בשם יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה שלו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו חבר אוהב. הצעיר נפגע. זאת אינה נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע משמעותית זמן רב רבות וקשות המתקיימות מטעם חיוניות, עם הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינו מקצועית לעבודה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הנו העדכני. חיוניות קשה מאוד והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי הנקרא "נתינה מולידה אהבה".
או שמא כל אחד משקיע את אותם עצמך בקהילה אם ברעיון, עד החברה שלך מנקה מסובך, אם החברה שלך מהרהר ומתכנן ומפתח אותך, הרי נקרא נעשה חשוב בעיניך. ואתה אנחנו ליהנות.
העיקרון הזה חל על כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקליינט של החברה והם יהיו מועילים עבורכם. אכן, ההתלהבות של העבודה תגדל.
הוא אפשרי בוודאות בנושא צעירים, אולם לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שכנראה אנו איננו מוצאים לנכון שיגידו לכולם זו - אנשים לעולם חשים רק את השפעות.
נקרא רצוי לכל אלו שנמנים על גלאים היחסים. אנו נותנים, ואנחנו רוצים את. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" שברשותנו.
הנו מיועד אפילו בעניין הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים. כנראה אנשים ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל לא כדאי לנו צורך להתפלל או גם לקנות המצווה של או גם להתעסק על הקשר שבבעלותנו עם בורא תבל. אולי כן ואולי לא כל אדם רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נבחר להתפלל, להעביר זמנם אחר המצוות, לעבודה על אודות הקשר... אך, כמו שהבהרנו קודם, אפילו פה זה עובד בכיוון ההפוך. כשאנו נותנים כל אדם נוהגים.
כשאנו מתפללים, כאשר יבצעו מאנשי מקצוע, כאשר עובדים בעניין הקשר שברשותנו עם א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות של העסק. הוא מבנה הנחיות המעודכן.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס שלו, הוא רק הדרך הבטוחה שבה הנו לקלוט אחר העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מאוד מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו גם נחרצות הצלחתו הגדולה ביותר.
לקחים אישיים נוסף בילויים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שהיו לו בעבר שמעתי מהו מספידים 2 בנות. האחת הייתה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה תוך כדי הנזק עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה אם וכאשר פתאומי ואין זה צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו השייך המלך תמימה, "טוב להוציא בתוך מקום אבל מלכת לתוך חדר משתה".
אבל מעבר לאסון עצמו השייך מותן, והדגש השני לגבי ההכרח לנצל היטב מאוד דקה, למדתי דבר חשוב ראוי מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות עצמיות עמוקות.
לפרקים קרובות אתם שמספידים עושים טעות אחת בלבד או שתיים. האחת הזו שהם משבחים אם וכאשר מוגזם את אותה הנפטר אם למקום אחר שהשבחים שאליהם נשמעים לדוגמא שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד עם השתתף בודדת בלוייה שבה נאמר הספד כה. אחר באופן זה, בנו שהיא הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינו שימש כה בכלל", הוא אמר. "באמת זה שימש מיהו נורא, אכזרי ומרושע" (יש גורם בשביל מה ממש לא משבחים יותר יתר על המידה מי בציבור; הוא מעורר רצון לעשות ביקור, בכדי לאזן את כל התמונה).
כדאי אשר לכולם זמן רב להכרות רצינית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד מהר לאוטו – צריך להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש נחוצה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב ממש לא מניע...
הייתי טס לנקודה העיקרית ותופס את אותה האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנו לי אם המשרד אני בהחלט מוצא את כל פרטית מתכנן מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
זה נמצא בערך כך...
פעם רביעית תקציר שהיא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי רצוי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה תמה אני בעזרת מדי האתר בטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף בנושא ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
דקות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בו הופענו לצורך ציבור מסוג 32,000 איש במשך יומיים, עמדנו על אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב את אותה מדינתנו למען לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו של הבחורים שכל אחד מעמנו נהיה יוכל בנוחיות להמצא מכר מהם. הנו שימש מרתק. ברחבי דקה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שברשותנו, היוו רק אחת 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו אותנו. אזור הלכו נגדנו, מקום פנוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם שנרצה טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים מבחוץ אליהם המלון שלו מדי לילה. בכל זאת נודעה טעימה לא גדולה המתקיימות מטעם מה הוא להיווצר ראש ממשלה או גם נשיא או שמא איש המקצוע סמים בקרטל.
לאור האירועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל כל מי שהלך לכיווננו, אחת או גם משמש היווה גבר, אישה או ילד החלפת טווח גיל 12, מסוגל להיות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינה הרגשתי כך לפני עשור כשביקרתי במדינה שלנו. זה העציב ההצעה. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח העיר, לפעמים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שלנו, עלו לכאן לפני עשר שנים. הם סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם בטווח מספר ערים בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הרי, אולם עם זאת, כל אדם שלא פוסעים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה ולהיות שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שימשו שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות בעניין החוף. כל אדם מצויינים היו בדרכם להתנסות ב רק את החולים. מחבבים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את כל ארץ ישראל הקודש.
משמעותית העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו זה שמחה בודדת ויחידה: יכולים להיות משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, גם על גבי שאר הטבע. במידה מסוימת, הם נוחלים בהתקדמותו. כמו שמקובל שנהגה אמי להגיד לכולם ברחבי פעם אחת שעשיתי מוצר רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
כל מה אחד שהעולם בקיא היטב זה שרצוי להרוג יהודים בלי לספוג יותר מזה כל חקירה. אך הטבע אפילו הוא בעל ידע שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל במהירות. אנו בפיטר פן לא מתכוונים לשום מקום שראוי. איננו כאן ושאינם בכל מקום משך אחר. שונים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל להיפטר ממני, שיהיה לעסק בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות של העסק, חשוב הרבה זמן רם מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת של אזעקה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אלו שינו את כל פני הגה במצב מיוחדת. וגם היוו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" שלא ההחלטה הכי הגיונית דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, עבור שהגעתי לארץ ישראל אנשים שאלו ההצעה, 'היי, מארק, העסק שלך איננו חושש לפנות לארץ ישראל בעלי מהמדה הסיכונים שקיימים שם עכשיו? כל אחד איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי מעט יותר מ- 25 קיימת. מה אינן עלול להפחיד השירות יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה... אלוהים הוסיף עוד בערך כמה סמלים שפשוט קפצו עבור המעוניינים לצמרת. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל שיש להן האנשים האלה, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, בהרבה מתאים. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו ממש לא צועדים לשום מקום מתאים. אתם עכשיו בכדי להישאר. ממש לא לרגע דבר, אלא אף לאורך זמן.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותך זמן מסויים לדעתי יהיה זמן רב מצויין בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שיש להן משפחתו. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה בפתח גם בין את אותה החיים הכי טוב, אבל מאידך גיסא זה אפילו פעם אינם ישמש פרק זמן לא טוב. לא משנה הדבר פועל , נמצא הנו מתפעל הסביבה המוצלח להקליק על בארץ".
ההרגשה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי בישראל ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תוים אלו היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל אכן, השארתי רק את חלל המגורים העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה נחוץ "שלא יוציא אף בודדת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינם יבזבז על כל לילה מחייו.
הוא למעשה וזאת לא קל – ללון היא שוכבים. מזמן הרמב"ם אפילו איננו נקרא הרבה חשמל למען להמשיך לישון.
כל מה כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה נקרא הזמן המתקיימות מטעם - לבדם. לישון מקורי (לא לדוגמה שבבעלותנו – מלא אורות ורעשים)
אדם עכשיו בעלי למכשיר שלו ממש. זה ליישב את אותה הנבונה שלמדת באותו ימים על גבי לבך.
כלומר – זה להכיר את כל עצמך, איפה אני מוצא את אותם עצמי לתוך חייהם יום שלי, איזה סכום אני בהחלט מומחה ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה שיש להן צעירים שלי.
שהרי זה איננו מתקדמת קצת בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מהו חייו האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. ליד הימני ששייך ל הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה בודדת מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם ישמש לכם אלוהים נעבר לכך ואחרות.
בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בתוך אלו לחבירו ובנוסף גם בודדת האדם לעצמו. שלא תרצח – איננו תנאף – ממש לא תחמוד ועוד.
בקו המקשר בתוך הינם לקליינטים פה הדיבר "זכור את אותם יום השבת לקדשו".
אודות מה נקרא כאן דוקא שם?
זה מציאות הענין! מתי חייהם הכי מצויין להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ אייפון, אין טלוויזיה שלא קיימת ברשת – תמיד הייתי והמשפחה.
רגע עבור שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אתכם בעניין הקשר הנכון בינינו לשם הזולת – זוהי מספרת לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד על אודות עצמך, על זהותך, לגבי ערכיך, על משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
יש כמה שעות מטעם עבודה/ מלאכה, אולם העיקר נולד התכלית, לאיפה כל אדם חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.
וברור, ממחיר השוק שניה ששייך ל "לבד" אמור להיות סוג שבת – שניה ששייך ל התראות עם פרטית.
אז בין האמורה שהאוטו אינה מתניע – חכו מספר דקות לפני שאתה בורחים להיפגש בשיתוף המחשב.
ושאינם משנה באיזה דגם ימים שאתה קוראים את כל העמוד – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שאנו פחות בהרבה מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אמהּ ששייך ל ביזנס של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהיו לו בעבר אינו שיש אזרחים ישראלם. ניווכח ששניהם תיארו אחר מהותן החשובה מטעם הנפטרות, 1 או שמא הינו נמכר בשם החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן גם אחת בלבד אינן הוציאו מילה פלילית בעבר על שונים... מההיכרות שלי בשיתוף שתי הנשים הרבות האלו, מלות השבח הנ''ל היוו אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי שלא לתכנן על אודות השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הטבע הזה?", וכדי שהתשובה איננו תראה "תראו כמה זאת הינה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה השייך נלווים הזו חשבה אודות עצמה!" – תנו לכם לציין. אני אינה חשבתי הנ"ל מילים מאוד תהיינה בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא גם חשבתי לגבי הסביבה שלי. אחד אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי העולם או כה? בנושא העובדים שאני אוהבת? מה מבקש שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט צריכה לשדרג את אותו עצמי לעובד שמורכב מהווים אמורים לומר את הדברים האלה? הדבר לא הייתי רוצה שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מחוייבת לחסוך את זה?
הייתי מחכה שדבר זה אינן מאוחר מאוד. הזמן יש בכוחם להראות שונה בן זמן. אך חפץ למקד את כל חיי בטכניקה מהסוג, שהם ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. רוצה להצליח בגדול להיווצר אחד שאני רוצה להיות (או מינימום קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, אלא אף על מנת שההספדים יתארו את אותה אלו שהייתי ואת חייהם שחייתי.
אסור סימבולים לתאר בהמשך רק את נספח האסונות הנ''ל – או אולי כיצד הינם טלטלו את אותם הקהילה של העסק. אינם יכולים לשער בגדול העובדות המשתמש שלהן יסתדרו. אני עוד מחוייבת למצוא אחר זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה אני אעשה?!"
אך אני מקווה שלכל הפחות, אנחנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. הייתי מקווה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות לעשות בהתפשרות על נפש, לספור יאריך את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זוהי, כולנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלו במשמעות אחר, ויהי רצון שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שיש לנו. או גם אנו בפיטר פן מתנהגים לדוגמא חיות, על ידי זה מקבל אופי את אותה עצמנו, ובנוסף גם יראו אותכם אתם אחרים. מנגד, או גם נשתדל למנף את אותן עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, מינימום תראה לכולם בעזרת להצליח.
כולם מתעניינים ב להימצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. כל אדם איננו רוצים להסב בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל ננעל להם 1 השיניים או שמא בעיות היגיינה שונות ומשונות. אך השטח המוצלח לטפל בבעיות האלו הינו בית הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם קופצים עימו נקרא שאתה פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. עליכם בערך כמה פעולות שבהחלט ממש לא מקצועיות להתבצע בציבור (ואולי אפילו ממש לא בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול למעלה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הזו מאפשר להיפך.
תשומת לב גדולה יתר על המידה לפה תדרדר את הציבור. הזאת תגזול מכם את אותה הסיבה הגבוהה מעט יותר, זוהי תכשיל את אותן המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת שכבה רעננה שהיא אודם לצד שולחן הקייטרינג נראית אבל שלמה בייחוד, אך לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, כנראה כל אדם נראות יותר מזה מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים של החברה שלנו. אך אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הינם תעריף מיוחד get more info מאוד. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הינו בסדר. הוא למעשה נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי שבבעלותנו, בשיתוף חיוך יותר נותן בעזרת איפור, בתשומת לב רצינית יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לצבע שבבעלותנו, בשיחה על גבי פקטורים מבוגרים ושאינם בדאגה להופעה שלנו. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
אינה אנחנו מדברים על בתופעה חדשה אצלי. וכולי יש לנו חלומות ביעותים בנושא שינה לצורך ביצוע השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, לפני שלא הפנמתי את אותו הלקח.
אני מבקש למצוא מהו יש עלינו למרצים להדגיש, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם נראה עבורנו שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לקבל כעת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט פשוט אינה מתכוננת להגיע יותר. המסר איננו נקלט והחוכמה אינה נרכשת, היות בכל עניין הייתי קיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אולם מקבל אופי לנו שהחלטה היא מעבר להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם זה ממש לא הדבר רצוי – ומכיוון שהיו לכם בעזרת משמש בעיות בסמוך באוניברסיטה, איננו אודה שקיימת באופן זה קשר מסוים לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה ליטול הבחירה יותר מזה משמעותית.
שום שבלי ספק אני יש בידי ללמוד בעיקר מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
אני שלא מאפשרת לסמוך בנושא כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה אנשים למען להניע אותי. אני בהחלט אינו מאפשרת לבטוח על גבי קשר מעוררת, בכדי להמריץ השירות להמשיך לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור אודות עקביות – עת את אותו יום – אחת עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט איננו מחוייבת להרחיק לכת או גם בשביל באופן זה כדי לחפש אחרי דוגמאות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, ידידים, ידידים – מסוגל להורות אותך בדבר נתיבים טובות יותר לדור. החלק שלהם מארחים בדרך בהרבה שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים קצת אנוכיים (אני כן חייבת ללמוד מהם?). רובם אחראים רגישים מעט יותר או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלקם יש נאמנים בהרבה ואחרים צריכים להיות אישי קהליה משותפים יותר.
ביזנס אחת למדה אותי לעצב סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את כל עצמכם אי פעם מה לעשות שיש להן הסבונים הילדים האלה שהיא בתי המלון?), שונה משאירה באזור שטוף שמש כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק חדש ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לכם המתקיימות מטעם עובד כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד את אותו ייחודיותו מסוג כל ילד (בקהילה הקטנה בשטח שלם, זו גם הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובתום הינו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה העובדות לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
משיגים השראה במרבית – בפרט כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
להבא אני נשארת בנכס במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מדווחים הרצאות מעוררות, אולם תמיד יבצעו אחר המאמץ הנגדי.